ג'יי קיי רולינג
בפסטיבל הספרים באדינבורו
אוגוסט
2004
תרגמה: חוה;
בעריכת יונתן אבידן
לינדסי פרייז'ר: ובכן, היום אנחנו בוודאי חמש מאות האנשים המאושרים
ביותר באדינבורו. שמי לינדסי פרייז'ר ויש לי העונג לברך אתכם, בשם פסטיבל הספרים
הבינלאומי של אדינבורו, על כך שקמתם מוקדם כל כך בבוקר יום ראשון זה. ברוכים הבאים
לאירוע המיוחד הזה. כמובן, אין צורך להציג את ג'יי קיי רולינג, כך שעבודתי היום קלה
מאוד. הודות לספרי הארי פוטר, חייה השתנו באופן דרמטי – אני בטוחה שאתם
מכירים את הסיפור. הודות לספרי הארי פוטר, גם חיינו השתנו. אנחנו חלק מאחוות
קוראים בינלאומית, וזה בא לידי ביטוי בכך שחלק מהאנשים כאן היום הגיעו ממקומות
רחוקים מאוד. זה כמו מועדון קוראים עצום ששקוע בעולם שהיא יצרה. לא לעתים קרובות
היא מדברת עם קוראיה באופן ישיר בימים אלו, ואין פלא. היא עסוקה מידי בכתיבת ספרים
עבי כרס מכדי לצאת, אבל היום היא חרגה מהרגלה כדי להקריא מספרהּ האחרון ובהמשך
לענות לכמה משאלותיכם. אני יודעת שאתם רוצים להראות עד כמה אתם שמחים לראות אותה
היום. גבירותיי ורבותי, ג'ו רולינג.
ג'יי קיי רולינג: בוקר טוב. אני עומדת להקריא עבורכם קטע קצר מהארי
פוטר ומסדר עוף החול, ולאחר מכן אענה לכמה שאלות. יש כאן מישהו שלא סיים לקרוא
את הספר? אני יודעת שיש מישהי כזו מאחורה, כי אני מכירה אותה והיא אמרה לי. נראה
שמדובר בעיקר במבוגרים: זה נכון? אם יש כאן אנשים צעירים יותר שלא סיימו לקרוא את
הספר, אנחנו צריכים להיזהר לא לגלות את הסיום הגדול, אם אתם יודעים למה אני
מתכוונת. אם יש לכם שאלות לגבי הסיום הגדול, אולי תוכלו לשמור אותם לאחר כך,
כשאחתום על הספר שלכם. אני מנסה לא להרוס את האופן שבו אנשים מעריכים את הספר אם הם
עדיין קוראים אותו, אז בחרתי להקריא קטע מוקדם מהספר, ממש לפני שהארי חוזר
להוגוורטס. לו ולרון מצפה הפתעה – עבור הארי זו הפתעה לא כל כך נעימה, אני חייבת
לומר.
ג'יי קיי רולינג מקריאה קטע מתוך הארי פוטר
ומסדר עוף החול.
שאלות מהקהל
מכל ספרייך, איזה הוא האהוב עלייך ביותר?
זה משתנה. אני חייבת לומר שזה כנראה הארי
פוטר והאסיר מאזקבאן, למרות שכרגע – וזה לא הוגן מצידי לומר את זה – הארי
פוטר והנסיך חצוי-הדם הוא הספר האהוב עלי. מצטערת. אני היחידה שקראה אותו ואני
חושבת שהוא די טוב. אני בדרך כלל כזו כשאני כותבת ספר. בדרך כלל כשאני בחצי הספר
אני אוהבת אותו, אבל עד שאני מסיימת אותו אני כבר מתעבת אותו לחלוטין וחושבת שהוא
זבל מוחלט. כרגע אני באמת אוהבת את ההתקדמות של הספר השישי. הרבה קורה בספר השישי
והרבה שאלות זוכות למענה. יש לי תחושה שכמעט הגענו, ועכשיו הזמן לתשובות, ולא לעוד
שאלות ורמזים, אם כי כמובן יש כמה רמזים, כי עוד לא סיימתי. אני מקווה שזה מספיק
מתסכל עבורכם, כשאתם יודעים שאתם עדיין לא יכולים לקרוא אותו!
אילו ספרים קראת כשהיית ילדה ואילו ספרים את
קוראת עכשיו?
כשהייתי ילדה הייתי מוכנה לקרוא פשוט הכל.
הספרים האהובים עלי לאנשים צעירים הם I Capture the Castle של
דוֹדי סמית', שאני מאוד אוהבת, הסוסון הלבן(The Little
White) Horse, כל ספרי הילדים הקלאסיים... אני
אוהבת את א. נסביט – אני חושבת שהיא נהדרת ואני מזדהה עם הדרך שבה היא כותבת.
הילדים שלה הם ילדים מאוד אמיתיים, והיא הייתה פורצת דרך בזמנה. אני קוראת גם הרבה
ספרים למבוגרים. הרומן האחרון שקראתי היה אבן הירח של ווילקי קולינס, שאותו
התכוונתי לקרוא במשך שנים. הוא ממש נפלא. בדיוק הייתי בחופשה, ולראשונה מזה חמש
שנים לא לקחתי איתי שום דבר של אייריס מורדוק, כי זה כל כך מדכא. עמדתי לשים אחד
במזוודה שלי וחשבתי, "למה לעשות את זה? למה לעשות את זה לעצמי?", אז לא שמתי. במקום
זה קראתי את ווילקי קולינס וזו הייתה חוויה טובה בהרבה.
כל הציורים שראינו בהוגוורטס הם של אנשים מתים.
נדמה שהם חיים דרך הדיוקנאות שלהם. איך זה קורה? אם היה ציור של הוריו של הארי, האם
הוא יכול היה להיוועץ בהם?
זו שאלה טובה מאוד. הם כולם של אנשים מתים; הם
לא מוגשמים ממש כמו רוחות, כמו שבטח הבחנתם. המקום שבו רואים אותם ממש מדברים הוא
במשרד של דמבלדור, בעיקר; הרעיון הוא שהמנהלים והמנהלות הקודמים משאירים מאחור
טביעה קלושה של עצמם. הם משאירים את ההילה שלהם, פחות או יותר, במשרד והם יכולים
לייעץ לשוכנו הנוכחי, אבל זה לא כמו להיות רוח. הם כאילו חוזרים על אמרות-כנף.
הדיוקן של אמא של סיריוס הוא לא בדיוק אישיות תלת-ממדית; היא לא לגמרי מוגשמת. היא
חוזרת על אמרות-הכנף שהיו לה בחייה. אם היה להארי דיוקן של הוריו, הוא לא היה עוזר
לו במיוחד. אם הוא יכול היה לפגוש אותם כרוחות זו הייתה אינטראקציה הרבה יותר
משמעותית, אבל כמו שניק הסביר בסוף עוף החול – אני מתקרבת לשטח מסוכן, אבל
אני חושבת שאתם בטח יודעים מה הוא הסביר – אנשים מסוימים לא יחזרו כרוחות משום שהם
לא חוששים, או פחות חוששים, מהמוות.
מיהי הדמות האהובה עלייך מהספרים?
יש לי הרבה דמויות אהובות. אני ממש אוהבת את
הארי, רון, הרמיוני, האגריד ודמבלדור. אני אוהבת לכתוב את סנייפ – למרות שהוא לא
תמיד האדם הכי נחמד, באמת כיף לכתוב אותו. אני אוהבת לכתוב את דאדלי. אילו יכולתי
לפגוש מישהו, אולי הייתי בוחרת בלופין. אני ממש מחבבת אותו. הדמות החדשה האהובה עלי
היא לונה – אני מאוד מחבבת אותה.
האם הדודה פטוניה היא סקוויבית?
שאלה טובה. לא, היא לא, אבל – [צחוק]. לא, היא
לא סקוויבית. היא מוגלגית, אבל – [צחוק]. תיאלצו לקרוא את הספרים האחרים. יתכן
שקיבלתם את הרושם שיש בדודה פטוניה קצת יותר ממה שנראה לעין, ואתם תגלו מה זה. היא
לא סקוויבית, אם כי זה ניחוש טוב מאוד. אוה, אני מגלה פה הרבה. מזעזע כמה שאני לא
דיסקרטית.
איך את חושבת על כל השמות, כמו ירחוני,
זנב-תולע, רך-כף וקרניים?
כל השמות הללו באו מהיצורים שהם נהפכו אליהם.
נהניתי מאוד איתם. זנב-תולע היה הכי קשה; אחותי מתעבת עכברושים, הבעיה שלה איתם היא
הזנב שלהם, אז כך קיבלתי את הרעיון. אתה למעשה יודע איך אני משיגה חלק מהשמות, כי
גנבתי את שם הנעורים של אמא שלך, לא? חייבים להיזהר כשמתחברים איתי, כי אז נוטים
להופיע בספריי, ואם פוגעים בי מופיעים לעתים קרובות כדמות מגעילה. יום אחד מצאתי את
השם מק'קלגן (McClaggan), שאני חושבת שהוא שם
נהדר. ישנו מק'קלגן בספר השישי, כי חשבתי שזה שם משפחה טוב מכדי לבזבז אותו.
בספרייך, האם הארי פוטר אי פעם יגיע לבגרות
כקוסם?
ובכן, אני לא חושבת שאני מגלה יותר מידי כשאני
אומרת שהוא ישרוד עד לספר השביעי, בעיקר כי אני לא רוצה שתחנקו אותי, אבל אני לא
הולכת לומר אם הוא יגיע לגיל מבוגר יותר מזה, כי מעולם לא אמרתי את זה. אתם טובים
בלבחון את הערנות שלי!
האם חלק מהדמויות שלך מבוססות על אנשים
אמיתיים?
הדמות היחידה שמבוססת בכוונה תחילה על אדם
אמיתי היא גילדרוי לוקהרט [צחוק]. אולי הוא לא זה שהייתם חושבים עליו, אבל אני
חייבת לומר שהמודל החי שלו היה גרוע יותר [צחוק]. הוא היה מזעזע! השקרים שהוא סיפר
על הרפתקאות שהיו לו, דברים שהוא עשה ומעשים מרשימים... הוא היה אדם מזעזע. אני
יכולה לומר את זה בחופשיות, כי הוא לא ינחש גם בעוד מיליון שנה שהוא גילדרוי
לוקהרט. אני תמיד חוששת שהוא יצוץ יום אחד. הוא פשוט אחד האנשים מהעבר שאתם מרגישים
שלא ממש ניערתם אותו מעליכם. יום אחד אני אחתום על ספרים ואסתכל למעלה, והוא יאמר
"שלום, ג'ו" [צחוק]. אנשים אחרים תרמו לְדמות מאפיין מוזר, כמו אף, אבל הדמות
היחידה שישבתי וחשבתי שאבסס אותה על מישהו היא גילדרוי לוקהרט. זה היה פיצוי על זה
שנאלצתי לסבול אותו שנתיים תמימות.
כתבת ספרים אחרים מלבד ספרי הארי פוטר?
לא. כתבתי דברים אחרים שלא פורסמו, ואני מבטיחה
לכם שזה לא הפסד גדול לעולם. כתבתי כל מיני דברים, אבל שום דבר אחר לא פורסם. חלק
מזה אולי יפורסם יום אחד – אני לא יודעת. ישנם דברים בלתי-גמורים שדי הייתי רוצה
לסיים, אבל אני לא יודעת אם ארצה שהם יפורסמו.
מכל הדמויות הרבות בספרייך, למי יש את האישיות
הדומה ביותר לשלך?
יש תיאוריה שכל דמות היא שלוחה אחרת של דמותו
של הסופר, מה שהופך אותי לאחד האנשים המופרעים ביותר שיש, אני חושבת [צחוק]. אני לא
יודעת כמה דמויות יש לי, אבל זה מתקרב ל-200, כך שאני באמת בבעיה. הרמיוני קצת דומה
למה שהייתי בצעירותי. לא תכננתי לעשות את הרמיוני כמוני, אבל היא קצת דומה לי. היא
הגזמה של איך שהייתי בגיל צעיר יותר. הארי קצת דומה לי. אם תשימו יחד את הארי, רון
והרמיוני... אני מוצאת שדי קל לכתוב אותם, ואני חושבת שזה בגלל שהם קצת דומים
לחלקים שונים באישיות שלי. כשמדובר במישהי כמו דולורס אמברידג', ממש לא – אני בכלל
לא כמוה. היא אישה איומה.
מהי צורת הפטרונוס של דמבלדור?
שאלה טובה. מישהו מנחש? היה לכם רמז. שמעתי שם
איזו לחישה. זה עוף חול, שמייצג היטב את דמבלדור, מסיבות שאני בטוחה שאתם יכולים
לנחש.
איך ייקרא הספר השביעי?
אני חושבת שביקשו ממך לשאול את זה [צחוק].
נשאלתי על הארי פוטר ומסדר עוף החול בשידור חי בטלוויזיה האמריקאית על ידי
ילד שהיה נאה וחמוד ממש כמוך. אז פשוט אמרתי את זה. סירבתי לומר לכל העיתונאים, ואז
ילד קטן ממש כמוך הרים את היד ואמר "מה שמו של הספר הבא?", ואמרתי "הארי פוטר
ומסדר עוף החול"! אבל אני לא הולכת לומר לך, אני מצטערת. אין לך מושג באיזה
צרות אני אהיה אם אעשה את זה. הסוכן שלי ירדוף אחרי ויהרוג אותי, אז אני לא אומרת.
למה הברמן ב"ראש החזיר" נראה להארי קצת מוכר?
האם הוא אח של דמבלדור?
אוּ – אתם משתפרים. למה אתה חושב שזה אברפורת'?
[מישהו בקהל: כל מיני רמזים. יש לו ריח של עזים והוא נראה קצת כמו דמבלדור]. הייתי
די גאה ברמז ההוא. זה כל מה שאני הולכת לומר [צחוק]. אז כן, כמובן. אני אוהבת את
הרמז על העז – צחקקתי לעצמי על זה.
את מרוצה מהסרטים שנעשו?
אני מרוצה מהסרטים. משלושתם, אזקבאן הוא
האהוב עלי. חשבתי שהוא ממש טוב מהרבה סיבות. חשבתי שאלפונסו קוארון, הבמאי, עשה
עבודה פנטסטית, ושדן, אמה ורופרט, שמשחקים את הארי, הרמיוני ורון, היו ממש נפלאים
בסרט – אמרתי להם את זה.
איך את ממציאה את השמות המוזרים של השיקויים?
לפעמים נגמרות ההמצאות. כשכתבתי את הפרק הנוכחי
של הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם הייתי צריכה להמציא שם לשיקוי חדש. ישבתי במשך
10 דקות מול המקלדת ובסוף פשוט כתבתי "X". חשבתי לעצמי, "אני אחזור
להשלים את זה אחר כך". לפעמים פשוט רוצים להתקדם עם הסיפור. לפעמים שמות פשוט באים
אליך, וזו הרגשה נהדרת, אבל לפעמים זה קשה וצריך להתחבט עם זה קצת. לפעמים זה בא
אליך כשאתה מתרחץ או בשירותים או משהו. בעלי כבר רגיל שאני אומרת "רגע!" ורצה למעלה
לכתוב משהו.
מה את עושה בזמנך הפנוי?
אין לי זמן פנוי בכלל [צחוק]. כשאני לא כותבת
או מטפלת בילדים, אני קוראת וישנה. אם להיות כנה אתכם, כרגע שינה היא כנראה הדבר
שאני הכי אוהבת לעשות. אני יודעת שזו תשובה קצת מדכאת. הייתי רוצה לומר שאני מבלה
במסיבות עם מיק ג'אגר – טוב, לא הייתי רוצה לבלות עם מיק ג'אגר, זה שקר מוחלט, אבל
זו הייתה יכולה להיות תשובה מעניינת יותר בשבילכם כאן בפסטיבל.
מי הייתה הדמות הראשונה שהמצאת?
הארי. הוא באמת הסיפור כולו. כל העלילה נמצאת
בהארי פוטר; העבר, ההווה והעתיד שלו – זה הסיפור. הארי הגיע אליי ראשון, וכל השאר
הוקרן ממנו. נתתי לו את הוריו, אחר כך את עברו, את הוגוורטס, ועולם הקוסמים הלך
וגדל. הוא היה נקודת ההתחלה.
האם יש להרמיוני אחים או אחיות?
לא, אין לה. כשהמצאתי את הרמיוני נתתי לה אחות
קטנה, אבל היה קשה מאוד לשבץ אותה. האחות הקטנה לא הייתה אמורה ללכת להוגוורטס. היא
הייתה אמורה להישאר מוגלגית. זה היה קו עלילתי שלא ממש עבד ולא היה לו מקום גדול
בסיפור. בכוונה השארתי את המשפחה של הרמיוני ברקע. רואים כל כך הרבה את המשפחה של
רון, אז חשבתי שבניגוד להם, אשאיר את המשפחה של הרמיוני רגילה למדי. כמו שאתם
יודעים, הם רופאי שיניים. הבת המוזרה שלהם קצת מביכה אותם, אבל הם גם די גאים בה.
האם יש להארי סנדקית? אם כן, האם היא תופיע
בספרים הבאים?
לא, אין לו. חשבתי על זה הרבה. אם סיריוס היה
מתחתן... סיריוס היה עסוק מידי בלהיות מורד מכדי להתחתן. כשהארי נולד זה היה בשיא
שלטון האימים הקודם של וולדמורט, כך שטקס ההטבלה שלו היה אירוע חפוז ושקט, שרק
סיריוס היה בו, רק החבר הטוב ביותר. באותו זמן נראה היה שהפוטרים יצטרכו להתחיל
להסתתר, אז ברור שהם לא היו יכולים לערוך טקס הטבלה גדול ולהזמין הרבה אנשים. למרבה
הצער סיריוס הוא היחיד. אני חייבת להיזהר במה שאני אומרת פה, לא?
אילו יכולת להיות אחת הדמויות למשך יום אחד,
במי היית בוחרת?
בטוח שלא בהארי, כי לא הייתי רוצה לעבור את כל
זה. אני יודעת מה מצפה לו, אז בשום אופן לא הייתי רוצה להיות במקומו. כרגע לא הייתי
רוצה להיות אף אחד מהם, כי החיים נעשים די קשים עבורם. יהיה משעשע להיות מישהו כמו
פיבס, שעושה מהומות ולא מזיז לו.
האם רון והרמיוני יהיו ביחד?
ובכן – [צחוק]. מה אתם חושבים? [מישהו בקהל:
אני חושב שכן]. אני לא אומרת. אני לא יכולה לומר, נכון? אני חושבת שכבר נתתי די
הרבה רמזים בנושא. זה כל מה שאני הולכת לומר. תצטרכו לקרוא בין השורות בעניין
הזה.
תמיד רצית להיות סופרת?
כן. אני יודעת שבגיל שש רציתי להיות סופרת, כי
אז כתבתי ספר. זו הייתה יצירה גאונית נשגבת על ארנב בשם "ארנב". נתתי אותו לאמא שלי
והיא אמרה, "איזה יופי", כמו שכל אמא הייתה אומרת, "זה ממש ממש טוב". עמדתי שם
וחשבתי, "אם כך, אוציא אותו לאור". קצת מוזר שילדה בת שש תחשוב על דבר כזה. אני לא
יודעת מאיפה זה בא. חשבתי, "אז קדימה. הגהה? דפוס?" ברור שממש רציתי לעשות את זה.
אף אחד במשפחה שלי לא רצה לכתוב. אחותי כותבת מכתבים מאוד מצחיקים, אבל הם תמיד
באורך של פיסקה בערך. היא לא מאריכה כמוני.
את יכולה לספר לי יותר על ריטה
סקיטר?
אני אוהבת את ריטה. זוכרים שהארי נכנס ל"קלחת
הרותחת" בפעם הראשונה, בהארי פוטר ואבן החכמים? כולם אומרים "חזרתָ" והוא
מבין לראשונה שהוא מפורסם. בטיוטה מוקדמת מאוד, ריטה, עיתונאית, הייתה שם ורצה
אליו. מסיבה כלשהי בזמנו קראתי לה בריג'ט – שכחתי למה. בכל מקרה, היא עיכבה אותו
יותר מידי זמן ב"קלחת הרותחת" וממש הייתי צריכה שהוא יזוז כבר, אז חשבתי שלא אכניס
אותה לשם. כשכתבתי את הספר הראשון כבר תכננתי את השאר, והספר הרביעי היה אמור להיות
זה שבו הפרסום של הארי הופך למטרד. זה ממש מתחיל להפריע לו כשהוא נחשף לעולם
הקוסמים הרחב, אז חשבתי שזה יהיה המקום המושלם להכניס את ריטה. באותו זמן היא עדיין
נקראה בריג'ט. לא ידעתי שעד שאכתוב את הספר הרביעי אפגוש די הרבה ריטות, ואנשים
יחשבו שכתבתי את ריטה בתגובה למה שקרה לי, שזו למעשה לא האמת. בכל אופן, לא אכחיש
שהכתיבה של ריטה הייתה הרבה יותר מהנה אחרי כמה אנשים שפגשתי. אני בעצם די מחבבת את
ריטה. היא נתעבת – מבחינה מוסרית, היא איומה – אבל אני לא יכולה שלא להעריץ את
הקשיחות שלה. היא מאוד נחושה לעשות את העבודה ויש בזה משהו כובש. יש עוד למה לצפות
בקשר לריטה. ממש מהנה לכתוב אותה ואת הרמיוני, כי הן אנשים כל כך שונים. היה ממש
כיף לכתוב את הסצנה שבה הפגשתי את הרמיוני, ריטה ולונה בפאב בגלל שהן שלוש נשים
מאוד שונות, עם נקודות מבט מאוד שונות. ישנה כתבת מאוד צינית, ישנה הרמיוני, שהיא
מאוד הגיונית, הגונה וטובה, וישנה לונה, שהיא לא במערכת יחסים פעילה עם העולם
החיצוני אבל פנטסטית. אני ממש מחבבת את לונה. שלושה אנשים שלא משדרים על אותו גל
עושים עסקה. היה כיף לכתוב את זה.
בטח נתקלת בהרבה אנשים שמנסים להוציא ממך מידע
על הספרים, אבל מה הדבר המוזר ביותר, או אולי הערמומי ביותר, שמישהו עשה? האם פעם
התפלק לך משהו בטעות?
טוב, אתם די ערמומיים. אנשים שואלים שאלות כמו
"האם יהיה ספר שמיני והאם הארי יהיה בו?" יש שאלות שאני פשוט לא יכולה לענות עליהן.
המעריצים די טובים בזה, ואני חייבת להיות מאוד ערנית. אני חושבת שאתם רוצים לדעת
אבל גם לא רוצים לדעת. כולכם הייתם רוצים שאני אספר לכם בדיוק מה קורה בספר השישי
ובספר השביעי, ואז אמחק לכם את הזיכרון כדי שתוכלו לקרוא אותם. אני יודעת, כי כך
אני מרגישה לגבי דברים שאני ממש נהנית מהם. די הייתי רוצה לעשות את זה, אבל אני גם
יודעת שזה יהרוס לכולם.
בכל זאת, חשבתי שאני אתן לכם משהו, במקום להגיע
לסוף היום במחשבה שלא נתתי לכם הרבה. יש שתי שאלות שמעולם לא שאלו אותי ושהיו
צריכים לשאול אותי, אם אתם יודעים למה אני מתכוונת. אם אתם רוצים להעלות השערות
בקשר למשהו, אתם צריכים להעלות השערות על שני דברים, שיפנו אתכם בכיוון הנכון.
השאלה הראשונה שמעולם לא שאלו אותי – היא בטח נשאלה בצ'אט אבל אף אחד מעולם לא שאל
אותי – היא, "למה וולדמורט לא מת?". לא "למה הארי שרד?", אלא "למה וולדמורט לא
מת?". הקללה ההורגת קפצה בחזרה, אז הוא היה אמור למות. למה הוא לא מת? בסוף גביע
האש הוא אומר שאחד או יותר מהצעדים שהוא נקט אפשרו לו לשרוד. אתם צריכים לתהות
מה הוא עשה כדי לוודא שהוא לא ימות – אומַר את זה כך. אני לא חושבת שזה ניתן
לניחוש. אולי כן – מישהו יכול לנחש את זה – אבל אתם צריכים לשאול את עצמכם את השאלה
הזו, במיוחד עכשיו כשאתם יודעים על הנבואה. מוטב שאעצור כאן או שבאמת אפליל את
עצמי.
השאלה השנייה שאני מופתעת שאיש לא שאל אותי מאז
שעוף החול יצא – חשבתי שאנשים ישאלו – היא למה דמבלדור לא הרג, או ניסה
להרוג, את וולדמורט בסצנה במשרד הקסמים. אני יודעת שאני מגלה כאן הרבה לאנשים שלא
קראו את הספר. למרות שדמבלדור נותן לוולדמורט הסבר כלשהו, זו לא הסיבה האמיתית.
כשדיברתי עם בעלי על השאלה הזאת – סיפרתי לניל [בעלה של ג'ואן] שאני עומדת לדבר
איתכם עליה – הוא אמר שזה בגלל שדמבלדור יודע שיש עוד שני ספרים בדרך. כמו שאתם
רואים, אנו משדרים על אותו גל ספרותי [צחוק]. זו לא התשובה; דמבלדור יודע משהו קצת
יותר עמוק מזה. אם אתם רוצים לתהות בקשר למשהו, אני מייעצת לכם להתרכז בשתי השאלות
האלו. זה יכול לקדם אתכם קצת.
האם האגריד יצליח בתוכניות שלו לגבי אחיו?
במידה מוגבלת, כן. גרעפ הוא בפירוש הדבר הטיפשי
ביותר שהאגריד אי פעם הביא הביתה. בשורה הארוכה של דברים טיפשיים שהוא הביא הביתה –
הרעגוג, הסקרוטים – גרעפ הוא זה שהיה אמור לחסל אותו, אבל באופן אירוני זו עשויה
להיות הפעם האחת שבה דבר מפלצתי יתברר כטוב. בספר הבא גרעפ יהיה קצת יותר ניתן
לשליטה. אני חושבת שקיבלתם רמז לזה בסוף עוף החול, כי גרעפ התחיל לדבר
ולהיות קצת יותר קשוב למגע אנושי.
איך דמבלדור קיבל את הצלקת של הרכבת התחתית
בלונדון?
אולי תגלו יום אחד. אני מאוד אוהבת את הצלקת
הזאת.
איך את חושבת על השמות של הספרים?
בחלק מהפעמים זה היה ממש קל והכותרת יצאה
בטבעיות מהעלילה. לפעמים זה היה סוג של מאבק. להארי פוטר וחדר הסודות היו
כותרות שונות. למעשה, כמו שכולם יודעים עכשיו, הוא נקרא פעם הארי פוטר והנסיך
חצוי-הדם, אבל אז הורדתי קו עלילה שלם שלא הסתדר בכלל. הוא נתן יותר מידי מידע
בשלב מוקדם מידי, אז הוצאתי אותו והוא הפך לחלק מרכזי, אבל לא היחיד, בספר השישי.
לא נשארו עקבות לקו העלילה הזה בחדר הסודות. אנשים העלו השערות שהספר השישי
הוא ספין-אוף של הספר השני, אבל הוא לא.
הייתי ממש עצוב כשסיריוס
נלקח...
לא, לא, אנחנו לא יכולים. נדבר על זה אחר כך.
אני חושבת שחשפנו את זה בכל מקרה, אבל לא חשוב.
לאחרונה קיבלנו אישור לכך שבלייז זאביני הוא
למעשה דמות זכרית. האם נראה אותו יותר בספרים הבאים?
נכון, אתם תראו.
כמו כן, האם נראה יותר את סנייפ?
אתם תמיד רואים הרבה את סנייפ, כי הדמות שלו
היא מתנה. אני מהססת לומר שאני אוהבת אותו. [מישהי בקהל: אני כן]. באמת? זה מדאיג
מאוד. את חושבת על אלן ריקמן או על סנייפ? [צחוק]. אבל אלה החיים, לא? אני יוצרת
גיבור – הארי, כמובן – והנה הוא על המסך, ההארי המושלם, כי דן מאוד דומה לאיך שאני
מדמיינת את הארי, אבל במי מתאהבת כל נערה מתחת לגיל 15? טום פלטון כדראקו מאלפוי.
בנות, תפסיקו ללכת על הבחור הרע. תלכו קודם כל על בחור נחמד. לקח לי 35 שנה ללמוד
את זה, אבל אני נותנת לכן את הטיפ הזה בחינם, כבר עכשיו, בתחילת חיי האהבה שלכן.
בספר החמישי הארי יכול לראות את הת'סטראלים. את
יכולה להסביר?
כן, אני יכולה, בהחלט. זו באמת שאלה טובה, כי
היא מאפשרת לי להבהיר נקודה מסוימת. המכתבים שאני קיבלתי על הת'סטראלים! כולם אמרו
לי שהארי ראה אנשים מתים לפני שהוא התחיל לראות את הת'סטראלים. רק כדי להבהיר את זה
אחת ולתמיד, זו לא הייתה טעות. אני הראשונה להודות שעשיתי טעויות בספרים, אבל זו לא
הייתה טעות. באמת חשבתי על זה לעומק. הארי לא ראה את הוריו מתים. הוא היה בן שנה
ובאותו זמן הוא נמצא בתוך עריסה. למרות שלא ראיתם מעולם את הסצינה הזו, כתבתי אותה
ואז הורדתי אותה. הוא לא ראה את זה; הוא היה קטן מכדי להבין את זה. כשמתוודעים
לת'סטראלים, מגלים שאפשר לראות אותם רק אם ממש מבינים את המוות במובן רחב יותר,
כשבאמת יודעים מה המשמעות שלו. מישהו אמר שהארי ראה את קווירל מת, אבל זה לא נכון.
הוא היה מחוסר-הכרה כשקווירל מת באבן החכמים. לא נודע לו עד שהתאושש שקווירל
מת כשוולדמורט עזב את הגוף שלו. ואז יש לנו את סדריק. לגבי סדריק, נקודה טובה. הארי
צפה במותו של סדריק ממש לפני שנסע בכרכרות בחזרה לתחנת הוגסמיד. חשבתי על זה בסוף
של גביע, כי ידעתי ממש מההתחלה מה מושך את הכרכרות. מאז חדר הסודות,
שבו יש כרכרות שנמשכות על ידי יצורים בלתי-נראים, ידעתי מה יש שם. החלטתי שזה יהיה
דבר מוזר לעשות בסוף של ספר. כל מי שעבר שְכוֹל יודע שיש את ההלם המיידי, אבל שלוקח
זמן להבין באופן מלא שלעולם לא תראה את האדם הזה שוב. ועד שזה יקרה, לא חשבתי שהארי
יוכל לראות את הת'סטראלים. זה אומר שכאשר הוא חוזר, הוא רואה את הדברים המפחידים
האלה. זה קבע את הנימה של עוף החול, שהוא ספר הרבה יותר
אפל.
מלבד הארי, סנייפ הוא הדמות האהובה עלי, כי הוא
כל כך מורכב ואני פשוט אוהב אותו. האם הוא יכול לראות את הת'סטראלים, ואם כן, למה?
כמו כן, האם הוא קוסם טהור דם?
יש רמזים לייחוס של סנייפ. הוא היה אוכל מוות,
אז ברור שהוא לא יליד מוגלגים, כי ילידי מוגלגים אינם מורשים להיות אוכלי מוות,
למעט בנסיבות נדירות. אז הנה לכם קצת מידע על הייחוס שלו. הוא יכול לראות את
הת'סטראלים, אבל בדמיוני רוב המבוגרים בהוגוורטס יכולים לראות אותם, כי במהלך החיים
אתה, כמובן, מאבד אנשים ומבין מהו המוות. אבל אסור לכם לשכוח שסנייפ היה אוכל מוות.
הוא וודאי ראה דברים ש... למה אתם אוהבים אותו? למה אנשים אוהבים את סנייפ? אני לא
מבינה את זה. שוב, זו תסמונת הילד הרע, לא? זה מאוד מדכא [צחוק]. אחת החברות הטובות
שלי ראתה את הסרט ואמרה, "את יודעת מי באמת מושך"? אמרתי, "מי?", היא אמרה, "לוציוס
מאלפוי!".
האם יש בדאדלי יותר ממה שנראה
לעין?
לא. [צחוק]. מה שאתם רואים זה מה שיש. אני שמחה
לומר שהוא בפירוש דמות בלי הרבה סיפור רקע. הוא פשוט דאדלי. הספר הבא, הנסיך
חצוי-הדם, הוא הכי מעט שתראו מהדארסלים. תראו אותם די בקיצור. רואים אותם קצת
יותר בספר האחרון, אבל אין הרבה מדאדלי בספר השישי – שורות מעטות מאוד. אני מצטערת
אם יש אי שם מעריצי דאדלי, אבל אני חושבת שאתם צריכים לסדר את העדיפויות שלכם אם
דאדלי הוא זה שאתם מחכים לו [צחוק].
האם התוכנית המקורית שלך לשבעת הספרים השתנתה
במשך הזמן?
היא השתנתה, אבל רק בפרטים הקטנים. בכל
המובנים החשובים היא נשארה אותו דבר, והסיום יהיה בדיוק מה שתכננתי לפני 1997.
הסיפור קיבל תפניות קטנות שאולי לא צפיתי מראש, אבל אנחנו עדיין במסלול. כל ספר
עשה, בגדול, את מה שהוא אמור היה לעשות בלקדם אתכם לעבר המסקנה הסופית.
יש הרבה לטינית בלחשים בספרים שלך. את דוברת
לטינית?
כן. בבית אנחנו משוחחים בלטינית [צחוק]. בעיקר.
לפעמים למנוחה אנחנו מדברים קצת יוונית. הלטינית שלי עילגת, בלשון המעטה, אבל זה לא
ממש משנה, כי לחשים ישנים הם לעתים קרובות כאילו בלטינית – יש שם עירוב מוזר של
שפות. ככה אני משתמשת בזה. פה ושם תיתקלו במשהו בלטינית שלי שהוא – כמעט בטעות –
נכון דקדוקית, אבל זה נדיר. להגנתי אומר שהלטינית מוזרה בכוונה. לטינית מושלמת היא
לא ממש קסומה, נכון? מישהו יודע מאיפה באה "אבדה קדברה"? זה כישוף עתיק בארמית,
והוא המקור לאברקדברה, ופירושו "יושמד הדבר". במקור הוא שימש לריפוי מחלות, וה"דבר"
היה המחלה, אבל אני החלטתי שה"דבר" יהיה האדם שעומד מולי. אני נותנת לעצמי הרבה
חופש בדברים כאלה. אני משנה אותם והופכת אותם לשלי. [שימו לב שרולינג,
מחוסרת דוקטורט בארמית, לא יודעת שאבדא כדברא פירושה "אבוד כמילה (הזו)",
משפט שפסאודו-קוסמים בימים עתיקים השתמשו על מנת להפחיד את פשוטי העם – הערת
העורך]
האם יהיה ספר על אמא ואבא של הארי, על איך שהם
התחברו ואיך שהם מתו?
אז זה יהיה "Harry Potter:
Episode One" [צחוק]. לא, אבל הרבה אנשים שאלו
את זה. זה הכול באשמת ג'ורג' לוקאס. לא תצטרכו ספרי הקדמה; כשאסיים, אתם תדעו
מספיק. אני חושבת שלעשות את זה יהיה ניצול חסר-בושה. אני בטוחה שמר לוקאס עושה את
זה רק מסיבות אמנותיות, אבל במקרה שלי אני חושבת שכשיהיו לכם שבעת הספרים אתם כבר
תדעו כל מה שאתם צריכים לדעת בשביל הסיפור.
האם וולדמורט או טום רידל אי פעם אהב מישהו?
שאלה מצוינת לסיים איתה – טוב מאוד. לא, מעולם
לא. [צחוק]. אילו אהב, הוא לא יכול היה להיות מה שהוא. אתם תגלו עוד הרבה על זה. זו
שאלה טובה, כי היא מובילה אותנו ישר להנסיך חצוי הדם, אם כי אני אומרת שוב –
בפעם המיליון – שוולדמורט הוא לא הנסיך חצוי הדם, כפי שאנשים רבים חשבו. הוא בהחלט,
בהחלט לא.
תודה רבה על שאלותיכם המצוינות [מחיאות כפיים].
לינדסי פרייז'ר: אלו היו שאלות ממש מצוינות,
ואני חושבת שתסכימו שזה היה אירוע פנטסטי. בואו הצטרפו אליי ונודה לג'יי קיי
רולינג.
מקור:
כל הזכויות שמורות 2004 © - אין להעתיק, לשכפל או להפיץ
בשום אופן ללא רשות מוקדמת מבעלי האתר.
