בסוף חג סוכות,
ביום שמיני עצרת,
אומרים תפילה מיוחדת הנקראת
"תפילת הגשם"

 
אחרי האסיף מתחיל מחזור חדש של עבודת אדמה וזריעה,
ולקראת העיבוד והזריעה המחודשים
מתעוררת דאגתו של האיכר,
שאינו יודע אם השנה החדשה תהיה שנה גשומה
או חלילה שנה שחונה, שנת בצורת;
אם יהיו הגשמים גשמי ברכה -
או חלילה גשמי זעף הרסניים.
על-פי המסורת, בחג הסוכות
נקבע גורל השנה מבחינת הגשמים:
"ובחג [הסוכות] נידונים על המים (=הגשמים)"

חג שמיני עצרת - שמחת תורה -
מציין את ראשית עונת החורף,
ובו נוהגים לומר בבית הכנסת תפילה מיוחדת על הגשם..


תשמעו עכשיו ספור יפה  שקשור במים:
לפני שנים רבות היתה שנת בצורת קשה,
החורף כמעט עבר ולא ירדו גשמים.
המזון כמעט נגמר
וגם המים לשתיה כמעט אזלו.
כולם היו עצובים ומודאגים.

בזמן ההוא גר בירושלים צדיק גדול ושמו – חוֹנִי.
אמרו חכמי ישראל הבה נבקש
מחוני שיתפלל עבוריינו לגשם.
התפלל חוני וביקש גשם. אך גשם לא ירד.

 מה עשה חוני?
צייר על הארץ מעגל,
עמד בתוכו התפלל ואמר לקדוש ברוך הוא:
"עד שלא תרחם על בניך
ותוריד גשם לא אצא מן המעגל"!

מיד התחילו לטפטף טיפות גשם קטנות
שהרטיבו מעט את האדמה היבשה. 
אמר חוני:
 "גשמים אלו לא יספיקו
להשקות את השדות ולמלא את בורות המים"
התחילו לרדת גשמי זעף.
טיפות גדולות וכבדות מאד.
שכמעט שברו את העצים והבתים.
המשיך חוני לעמוד במעגל ואמר:
" עד שלא ייפסקו הגשמים
 המזיקים הללו לא אצא מהמעגל".

שמע הקדוש ברוך הוא את תפילתו
של חוני והוריד גשמים טובים, גשמי ברכה.
ירדו הגשמים בנחת.
השקו את השדות לרוויה, מלאו את הנחלים.
המשיכו הגשמים לרדת ולא פסקו.

פחדו היהודים שהגשמים יציפו את בתיהם
באו אל חוני ובקשו ממנו שיתפלל
שייפסקו הגשמים כי כבר יורדים יותר מדי.

ענה להם חוני:
"עליכם להודות תחילה לה'
על גשמי הברכה שמנעו בצורת".
מיד נשבה רוח,
פיזרה את העננים ושמש נעימה
ייבשה את הארץ.

מאז נקרא אותו צדיק:
חוני הַמְעַגֵל על שם המעגל שעשה
כדי להתפלל על הגשמים.